<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חיננא וורדאן</h1>
<h2>דף לא:</h2>
גרס' בגיטין פ' האומר התקבל [ס"ד ע"ב] א"ר יהודא א"ר אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים, כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל דא ודא אחת היא ופריש רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, מתיב רב חננא וורדאן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ומסיק האי שפחה היכי דמי אי דאייתאי שתי שערות מאי בעיא גביה אלא דלא אייתאי שתי שערות וקתני זוכה לאחרים ומשני שאני שיתופי מבוי מדרבנן אמר רב חסדא אישתיק וורדאן הוה ליה למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ורב חיננא סבר כי אמרי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא במילתא דאית ליה עיקר מדאורייתא אבל מילתא דלית ליה עיקר מן התורה לא אמרינן. גרסי' בפ' כל שעה הל' אילו ירקות [פסחים ל"ט ע"ב] בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם במרור של מעשר שני בירושלם אליבא דר' עקי' לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דר' יוסי הגלילי דאמר אין אדם יוצא במצה של מעשר שני בירושלם מצה דאורייתא לא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק. פי' דמן התורה אין חייב במעשרות אלא דגן תירוש ויצהר כדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך אבל שאר פירות וירקות לאו דאורייתא נינהו היל' קמיבע' ליה או דילמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אמר רבא מסתברא מצה ומרור. ופירש"י הוקשו יחד וכי היכי דמצה שיש עליה שם מעשר לא נפיק בה מרור נמי לא נפיק ביה. ותימא מאי טעמא מספקא ליה לרמי בר חמא בהא דהא ודאי אית ליה למעשר שני עיקר מן התורה, וכל עניינים שנוהג במעשר שני של דגן תירוש ויצהר בין בהעלאתו בין בפדייתו כך נוהג בשאר פירות של מעשר ומאי קמיבעיא ליה דהא אתרוג תרומתו ומעשר שלו נמי אינו אלא מדרבנן. וגרסי' במס' סוכה פ' לולב הגזול [ל"ד ע"ב] אתרוג של מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל [כשר] ואמר ר' אסי התם והכא אתרוג של מעשר שני בירושלם לר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו משום דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא ורחמנא אמר ולקחתם לכם משלכם, לימא מילתא דפשיטא ליה לר' אסי מיבעי' ליה לרמי בר חמא ונימא דכי היכי דדחינן התם סייעתיה דר' אסי סבירא ליה לרמי בר חמא דדיחויא הוא, דה"ג אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לר' מאיר פטורה מן החלה מדרבנן חייבת בחלה, מצה של מעשר שני לר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו לרבנן יוצא, אתרוג של מעשר שני לר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו לדברי חכמי' יוצא בו ידי חובתו וכו' עד לימא מסייעא ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר' מאיר וחכמים מחייבים ופרכינן לימא מסייעא ליה בתמיה הא ודאי היינו הא. ופרקינן הכי קאמר ליה כי היכי דפליגי בעיסה הכי נמי פליגי באתרוג והוי סייעת' ומשני שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם אבל הכא האי דכת' לכם לא אימעיט אלא שאול וגזול דכיון דאיתיהיב לאכילה נפיק אפילו לר' מאיר. והשתא קשיא לי טעמא דלכם לא ממעט אלא שאול וגזול הא אם שנה לכם לכם תרי זימני פשיטא דלר' מאיר ממעטינן לאתרוג אע"ג דמדרבנן הוא כי היכי דמעטינן מצה דהיא מדאורייתא הכי נמי (לא) ממעטינן אתרוג. ופשיטא ליה לתנא דאי כתב לכם לכם באתרוג לר' מאיר לא נפיק משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותו רבא מאי טעמא לא אמר מסתברא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון אלא מסתברא מצה ומרור.
ונ"ל דהיינו טעמא דמיבעי' ליה לרמא בר חמא דאע"ג דשאר פירות דלאו דגן תירוש ויצהר מדרבנן וכן ירקות כיון שיש סמך מן הפסוק לפירות ולא לירקות כמי שאין להם עיקר מן התורה. דה"ג בירושלמי בתחילת מס' מעשרות [פ"א ה"א] ובת"כ [בחוקותי כ"ז] עשר תעשר [כלל] את כל תבואת זרעך פרט, וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קטניות מניין ת"ל וכל מעשר הארץ וגו' מזרע הארץ לרבות שום וגרגר או יכול שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כרשין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע פרי הארץ לרבות כל פירות הארץ. יכול שאני מרבה חרובי שטה וצלמונה וחרובי גירודה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מניין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם. ויש לתמוה אטו כל הני לאו מדבריהן נינהו, אלא בעל כרחינו כל אלו כיון שמצאו סמך מן הכתוב דהא כתיב וכל מזרע הארץ ומפרי העץ וירק לא כתב הכא ש"מ דירק אין לו עיקר מן התורה אלא מדבריהן. ואע"ג דגרס' בת"כ מניין לרבות הירקות למעשרות ת"ל כל מעשר הארץ. דרשה זו אינה מחוורת כמו זרעים ופירות דהא דרשי לעיל לרבות קטניות וקטניות מדרבנן וירקות לא רצו חכמים לפטור מן המעשרות וסמך קטן עשו לחייב' אוכל מעשר דומיא דעירובי(ן) תחומין דרבנן ילפינן דפליגי עליה דר"ע ואמרי תחומי דרבנן אסמכינהו אקרא דאל יצא איש ממקומו וכדמפרש רב חיסדא [ערובין נ"א ע"א] למדנו מקום ממקום דאילו לר' עקיבא דאומר תרוויהו דאורייתא יליף לה במס' סוטה פ' כשם שהמים בודקים [ל' ע"ב], פסוק אחד אומר מקיר העיר וחוצה וכת' אחד אומר ומדתם מחוץ לעיר אלפים באמה כאן לתחומי כאן למגרש היל' מקילינן אנו לרבנן בעירובי תחומין בספיקו, ובכמה עניינין. ולעניין זכיה נמי י"ל דבכל עניינין שמזכה בעירובי חצירות מזכה נמי בעירובי תחומין ואפילו על ידי שפחתו העבריות כדמסיק רב נחמן [ערובין פ' ע"א] דאמר נקטינין אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות צריך [לזכות] ולא קמפליג בזכייתן בין קטן לגדול והא דלא מותיב מעירובי תחומין משום דבהדיא קתני בשיתוף מבוי זכה ע"י קטן. גרס' בסדר יומא (פ' בראשונה) בגמרא אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול [פרק אמר להם הממונה, יומא ל' ע"א], תניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור ותנן נמי לשכת מצורעים ששם מצורע' טובלין וא"ל אביי לרב יוסף חוצץ או אינו חוצץ א"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ותימא מאי קא מיבע' ליה לאביי והא טבילה דמצורע ושאר כל אדם טהור שנכנס לעזרה או משום סרך טבילה או משום דדייש בטומא' ואמאי מספקא ליה לאביי מי גרעה הא טבילה מנטילת ידים, דגרסי' בפ' כל הבשר [חולין ק"ו ע"א] אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין אין נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה ומסקינין מאי מצוה ואמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים אלמא לאביי אין סמך כלל לנטילת ידים לחולין מן התורה ותניא התם בכל הבשר [ק"ו ע"ב] כל דבר שהוא חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין ואמאי לא פשיט טבילה דהכא מנטילת ידים דחולין דהא בנטילת ידים לקדשים שלמה [שבת י"ד ע"ב] תיקן לתרומה (ו)תלמידי שמאי והלל גזור אבל לחולין אינו אלא סרך אפילו הכי חוצץ וכ"ש הא דמשום גזירה חדא מחוץ. ועוד קשה לי דגרס' במס' סוכה [כ"ט ע"ב] לולב הגזול והיבש פסול ובגמרא פסיק לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא אלא גזול בשלמא י"ט ראשון ולקחתם לכם אמר רחמנא ולאו דידיה הוא אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ופליגי דר' יצחק בר נחמיני דא"ר יצחק בר נחמיני אמר שמואל לא שנו אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול.
ותימא אמאי לא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וגרסי' נמי בירושלמי דלולב הגזול [פ"ג ה"ו] אהא עלתה חזזית וכו' ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא בי"ט ראשון ור' חנינא [סוכה ל"ו ע"ב] נמי דמטבל ביה ונפיק ופרכינן ולר' חנינא קשה מתניתין דקאמר ניקב ונסדק פסול ומשני כאן בי"ט ראשון כאן בי"ט שני. גרס' בפ' כל שעה [פסחים ל"ה ע"א] יוצאין ידי מצה ומרור בדמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו אבל לא בטבל, ובגמרא אבל לא בטבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב אע"ג דמדאורייתא נפיק כיון דמדרבנן הוא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ואין לפרש הא דאמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דוקא בדבר שעיקרה מן התורה כגון מצה לילה הראשון וכן מרור בזמן שבית המקדש קיים דהתם הוא דאמרי רבנן דאף דבר שהוא מדבריהן יפסול אבל יום שני דסוכות שהוא מדבריהם אפילו פסול דאורייתא אין פוסל כגון באתרוג דהא ליתא דהא טבילה דמצורע כולה מדרבנן היא וכן נטילת ידים וכן שיתופי מבואות ותנן נמי בעירובין פ' בכל מערבין [ל"א ע"א] מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו אבל לא בטבל ובגמרא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב וקאי בין אעירובי תחומין בין אעירובי חצירות משום כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא הוא, ובמאני דקוניא נמי פרכינן בפ' כל שעה [פסחים ל' ע"ב] ובפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ג ע"ב] וכי תימא חמץ דאורייתא משום הכי מאני דקוניא כולהו אסירי אבל יין נסך כולהו שרי משום דרבנן אמאי שרו כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון ולמ"ד דערובי תחומין דרבנן אין לו עיקר מן התורה חשיב ליה כדאיתא בבכל מערבין הל' דספק עירוב [ל"ה ע"א] דרמינן התם דר' מאיר אדר' מאיר ודר' יוסי על ר' יוסי ומסיק לגבי ספק טמאה דמדבריהן כגון אוכל אוכלין טמאין וכיוצא בהן וטבל ספק אם כהוגן טבל כגון בארבעים סאה או לא לר' [מאיר] אין צריך לטבול ולענין ספק עירוב לחומרא והרי הוא חמר גמל, ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא להכי מחמרינן ותו רמינן דר' יוסי אדר' יוסי ספק עירוב אמר ספק עירוב כשר ולגבי טבילה בטומאה קלה ספק טבל ספק לא טבל מחמיר ומשני אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה ופירש"י [שם ל"ו ע"א] דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בספק טבילה טומאה דאורייתא אבל תחומין דרבנן ופרכינן שבת נמי יש לה עיקר מן התורה קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן ולתחומין אין עיקר ואפילו הכי בטבל טבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב אין מערבין.
ותו מסקינן התם דהא דאמר ר' (יוסי) [דוסתאי] בר' ינאי משום ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים משום דקסבר תחומין דרבנן דאי מדאורייתא מדידה יפה בעיין כדבעיין בערי מקלט ובעגלה ערופה כדמסיק התם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה ולא אמרינן דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון דהא סמכו חכמים עירובי תחומין מקום ממקום וגבול מחוץ וכת' ומדותם מחוץ לעיר ואמאי לא תקינו מדידה זו כמידת ערי מקלט ור' דוסתאי שאמר מש"ר מאיר שמעתי שמקדרין בהרי' ולא בערי מקלט משום דתחומים דאוריית' כדמסקינין אלמא לר' מאיר חילוק בין דאורייתא לרבנן דבדאורייתא מחמרינן טפי מדרבנן. ובפ' הזהב גרס' בגמרא דחמשה חומשין [ב"מ נ"ה ע"ב] דכי היכי דמוסיף חומש על האוכל תרומת מעשר ודאי הכא נמי מוסיף חומש על תרומת מעשר של דמאי דקסבר ר' מאיר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכדמייתי שמואל ראיי' אההיא דר' אליעזר דאמר וכי חכמים עשו חיזוק לדברי' כשל תורה מההיא דהמביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם דא"ר מאיר יוציא והולד ממזר משום דקסבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר וכדמסיק רב המנונא משמיה דעולא מיהו בפדיונו מיקל כדמסיק רב יוסף [שם נ"ו ע"א] וגרס' נמי בהחולץ [יבמות ל"ו ע"ב] איליביה דר' [מאיר] דאמר גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו אם כנס בתוך כ"ד חודש יוציא ולא יחזיר עולמית ואילו גבי כונס את יבמתו (ונמצא בערבין) [ונמצאת מעוברת] אם אין הולד של קיימא ובגמרא תנא מש"ר אליעזר אמרו יוציא בגט ואמר רבה ר' אליעזר ור' מאיר אמרו דבר אחד וא"ל אביי דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא אבל הכי רבנן כרבנן סבירא ליה דיוצא ולכשיגע [זמנו] לכנוס יכנוס וע"כ לא קאמר ר' מאיר התם אלא בדרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא דאורייתא מיפרשי פרשי מינה. ופ' אע"פ [כתובות נ"ו ע"א] נמי גבי הפוחת לבתולה ממאתים מסקינין דקסבר ר' יהודא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה חוץ מן הדמאי אע"ג דמדבריהן הן כיון דספק דבריהן הוא לא בעי חיזוק ואילו לר' מאיר ואפילו לספק דבריהן עשו חיזוק כדאיתא בתרומות מעשר של דמאי, אבל לר' מאיר גבי כתו' לא מתרץ טעמא אלא משום דסבר כתוב' דאוריית' ולא בעי חיזוק ובפ' הנזיקין גבי הל' דהמטמא והמדמע והמנסך [גיטין נ"ג ע"ב] דרמינן דר' מאיר אדר' מאיר מהמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, ומשני דכי קניס ר' מאיר בדרבנן בדאורייתא לא קניס ובדמאי דמדרבנן הוא קניס בכל התורה ועיין התם בכל הני דמייתי שנוטע בשביעית ואוכל תרומה טהורה ישלם חולין טמאין דרבנן קנסו ליה ור' מאיר לא קניס ועיין התם. גרסי' בפ"ב דתענית [ט"ו ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אמר בין לפניו בין לאחריו אסור דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר ובגמרא [י"ז ע"ב] ימים הכתובים במגילת תענית הן לפניהן ולאחריהן אסור ושבתות וימים טובים הן אסורין ולפניהן ולאחריהן מותרין ומה בין זה לזה הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק והללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק וכה"ג נמי מסקינין בפ' יש מותרות [יבמות פ"ה ע"ב] בשניות מדברי סופרי' דקנסו אותה כתובה ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא קנסו וא"ר מה טעם הללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק והללו דברי סופרים צריכין חיזוק. ועל ההיא דמגילת תענית [י"ח ע"א] פסיק ר' חייא בר אשי אמר רב הל' כר' יוסי דמחמיר משום דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה והכי נמי פסיק רב בכתובות בפ' הכותב [פ"ג ע"ב] הל' כרשב"ג דאמר ירושת הבעל דאורייתא היל' אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירו' ובפירו' פירותיהן אם מתה יורשה משום דהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב פליג עליה ואמר אע"ג דירושת הבעל דרבנן תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וגרסי' נמי בעירובין פ' חלון [ע"ו ע"ב] כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין [אחד] היו בראשו פירות אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו עולין מכאן ואוכלין ובגמרא אין בו ד' מאי אמר רב אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזוז בו אפילו מלא נימה ור' יוחנן אמר אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו מעלין מכאן ואוכלין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרכינן ולית ליה לרב הא דרב דימי והא מתניתין היא ביציאת השבת אדם עומד על האיסקופה ונוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה ופרקינן (בני) [ברשויות] דאוריית' הכי נמי הכא ברשויות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצריך להזכיר ההיא דפ"א דעירובין [ט' ע"א] פלוגתא דאביי ורבא אליביה דר' יוחנן בין לחיים אם מותר או אסור לרבא מותר ולאביי אסור ורבא מייתי מהא דאמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ואביי התם בגבוה ג' אמר אביי מנא אמינא לה(ך) [ד]אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא (אינו מוציא מינו) [אין מצא מין] את מינו וניעור. בזבחים פ' טבול יום [ק' ע"ב] מסקינן דקסבר [רבי] דאנינות לילה אינו מדברי תורה אלא מדברי סופר' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ור' לטעמיה בההיא דיש מותרות שהבאתי דקסבר גבי שניות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
<h2>דף לה.</h2>
גרס' בגיטין פ' האומר התקבל [ס"ד ע"ב] א"ר יהודא א"ר אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים, כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל דא ודא אחת היא ופריש רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, מתיב רב חננא וורדאן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ומסיק האי שפחה היכי דמי אי דאייתאי שתי שערות מאי בעיא גביה אלא דלא אייתאי שתי שערות וקתני זוכה לאחרים ומשני שאני שיתופי מבוי מדרבנן אמר רב חסדא אישתיק וורדאן הוה ליה למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ורב חיננא סבר כי אמרי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא במילתא דאית ליה עיקר מדאורייתא אבל מילתא דלית ליה עיקר מן התורה לא אמרינן. גרסי' בפ' כל שעה הל' אילו ירקות [פסחים ל"ט ע"ב] בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם במרור של מעשר שני בירושלם אליבא דר' עקי' לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דר' יוסי הגלילי דאמר אין אדם יוצא במצה של מעשר שני בירושלם מצה דאורייתא לא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק. פי' דמן התורה אין חייב במעשרות אלא דגן תירוש ויצהר כדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך אבל שאר פירות וירקות לאו דאורייתא נינהו היל' קמיבע' ליה או דילמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אמר רבא מסתברא מצה ומרור. ופירש"י הוקשו יחד וכי היכי דמצה שיש עליה שם מעשר לא נפיק בה מרור נמי לא נפיק ביה. ותימא מאי טעמא מספקא ליה לרמי בר חמא בהא דהא ודאי אית ליה למעשר שני עיקר מן התורה, וכל עניינים שנוהג במעשר שני של דגן תירוש ויצהר בין בהעלאתו בין בפדייתו כך נוהג בשאר פירות של מעשר ומאי קמיבעיא ליה דהא אתרוג תרומתו ומעשר שלו נמי אינו אלא מדרבנן.
וגרסי' במס' סוכה פ' לולב הגזול [ל"ד ע"ב] אתרוג של מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל [כשר] ואמר ר' אסי התם והכא אתרוג של מעשר שני בירושלם לר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו משום דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא ורחמנא אמר ולקחתם לכם משלכם, לימא מילתא דפשיטא ליה לר' אסי מיבעי' ליה לרמי בר חמא ונימא דכי היכי דדחינן התם סייעתיה דר' אסי סבירא ליה לרמי בר חמא דדיחויא הוא, דה"ג אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לר' מאיר פטורה מן החלה מדרבנן חייבת בחלה, מצה של מעשר שני לר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו לרבנן יוצא, אתרוג של מעשר שני לר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו לדברי חכמי' יוצא בו ידי חובתו וכו' עד לימא מסייעא ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר' מאיר וחכמים מחייבים ופרכינן לימא מסייעא ליה בתמיה הא ודאי היינו הא. ופרקינן הכי קאמר ליה כי היכי דפליגי בעיסה הכי נמי פליגי באתרוג והוי סייעת' ומשני שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם אבל הכא האי דכת' לכם לא אימעיט אלא שאול וגזול דכיון דאיתיהיב לאכילה נפיק אפילו לר' מאיר. והשתא קשיא לי טעמא דלכם לא ממעט אלא שאול וגזול הא אם שנה לכם לכם תרי זימני פשיטא דלר' מאיר ממעטינן לאתרוג אע"ג דמדרבנן הוא כי היכי דמעטינן מצה דהיא מדאורייתא הכי נמי (לא) ממעטינן אתרוג. ופשיטא ליה לתנא דאי כתב לכם לכם באתרוג לר' מאיר לא נפיק משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותו רבא מאי טעמא לא אמר מסתברא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון אלא מסתברא מצה ומרור.
ונ"ל דהיינו טעמא דמיבעי' ליה לרמא בר חמא דאע"ג דשאר פירות דלאו דגן תירוש ויצהר מדרבנן וכן ירקות כיון שיש סמך מן הפסוק לפירות ולא לירקות כמי שאין להם עיקר מן התורה. דה"ג בירושלמי בתחילת מס' מעשרות [פ"א ה"א] ובת"כ [בחוקותי כ"ז] עשר תעשר [כלל] את כל תבואת זרעך פרט, וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קטניות מניין ת"ל וכל מעשר הארץ וגו' מזרע הארץ לרבות שום וגרגר או יכול שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כרשין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע פרי הארץ לרבות כל פירות הארץ. יכול שאני מרבה חרובי שטה וצלמונה וחרובי גירודה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מניין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם. ויש לתמוה אטו כל הני לאו מדבריהן נינהו, אלא בעל כרחינו כל אלו כיון שמצאו סמך מן הכתוב דהא כתיב וכל מזרע הארץ ומפרי העץ וירק לא כתב הכא ש"מ דירק אין לו עיקר מן התורה אלא מדבריהן. ואע"ג דגרס' בת"כ מניין לרבות הירקות למעשרות ת"ל כל מעשר הארץ. דרשה זו אינה מחוורת כמו זרעים ופירות דהא דרשי לעיל לרבות קטניות וקטניות מדרבנן וירקות לא רצו חכמים לפטור מן המעשרות וסמך קטן עשו לחייב' אוכל מעשר דומיא דעירובי(ן) תחומין דרבנן ילפינן דפליגי עליה דר"ע ואמרי תחומי דרבנן אסמכינהו אקרא דאל יצא איש ממקומו וכדמפרש רב חיסדא [ערובין נ"א ע"א] למדנו מקום ממקום דאילו לר' עקיבא דאומר תרוויהו דאורייתא יליף לה במס' סוטה פ' כשם שהמים בודקים [ל' ע"ב], פסוק אחד אומר מקיר העיר וחוצה וכת' אחד אומר ומדתם מחוץ לעיר אלפים באמה כאן לתחומי כאן למגרש היל' מקילינן אנו לרבנן בעירובי תחומין בספיקו, ובכמה עניינין. ולעניין זכיה נמי י"ל דבכל עניינין שמזכה בעירובי חצירות מזכה נמי בעירובי תחומין ואפילו על ידי שפחתו העבריות כדמסיק רב נחמן [ערובין פ' ע"א] דאמר נקטינין אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות צריך [לזכות] ולא קמפליג בזכייתן בין קטן לגדול והא דלא מותיב מעירובי תחומין משום דבהדיא קתני בשיתוף מבוי זכה ע"י קטן.
גרס' בסדר יומא (פ' בראשונה) בגמרא אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול [פרק אמר להם הממונה, יומא ל' ע"א], תניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור ותנן נמי לשכת מצורעים ששם מצורע' טובלין וא"ל אביי לרב יוסף חוצץ או אינו חוצץ א"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ותימא מאי קא מיבע' ליה לאביי והא טבילה דמצורע ושאר כל אדם טהור שנכנס לעזרה או משום סרך טבילה או משום דדייש בטומא' ואמאי מספקא ליה לאביי מי גרעה הא טבילה מנטילת ידים, דגרסי' בפ' כל הבשר [חולין ק"ו ע"א] אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין אין נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה ומסקינין מאי מצוה ואמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים אלמא לאביי אין סמך כלל לנטילת ידים לחולין מן התורה ותניא התם בכל הבשר [ק"ו ע"ב] כל דבר שהוא חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין ואמאי לא פשיט טבילה דהכא מנטילת ידים דחולין דהא בנטילת ידים לקדשים שלמה [שבת י"ד ע"ב] תיקן לתרומה (ו)תלמידי שמאי והלל גזור אבל לחולין אינו אלא סרך אפילו הכי חוצץ וכ"ש הא דמשום גזירה חדא מחוץ. ועוד קשה לי דגרס' במס' סוכה [כ"ט ע"ב] לולב הגזול והיבש פסול ובגמרא פסיק לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא אלא גזול בשלמא י"ט ראשון ולקחתם לכם אמר רחמנא ולאו דידיה הוא אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ופליגי דר' יצחק בר נחמיני דא"ר יצחק בר נחמיני אמר שמואל לא שנו אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול.
ותימא אמאי לא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וגרסי' נמי בירושלמי דלולב הגזול [פ"ג ה"ו] אהא עלתה חזזית וכו' ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא בי"ט ראשון ור' חנינא [סוכה ל"ו ע"ב] נמי דמטבל ביה ונפיק ופרכינן ולר' חנינא קשה מתניתין דקאמר ניקב ונסדק פסול ומשני כאן בי"ט ראשון כאן בי"ט שני. גרס' בפ' כל שעה [פסחים ל"ה ע"א] יוצאין ידי מצה ומרור בדמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו אבל לא בטבל, ובגמרא אבל לא בטבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב אע"ג דמדאורייתא נפיק כיון דמדרבנן הוא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ואין לפרש הא דאמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דוקא בדבר שעיקרה מן התורה כגון מצה לילה הראשון וכן מרור בזמן שבית המקדש קיים דהתם הוא דאמרי רבנן דאף דבר שהוא מדבריהן יפסול אבל יום שני דסוכות שהוא מדבריהם אפילו פסול דאורייתא אין פוסל כגון באתרוג דהא ליתא דהא טבילה דמצורע כולה מדרבנן היא וכן נטילת ידים וכן שיתופי מבואות ותנן נמי בעירובין פ' בכל מערבין [ל"א ע"א] מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו אבל לא בטבל ובגמרא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב וקאי בין אעירובי תחומין בין אעירובי חצירות משום כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא הוא, ובמאני דקוניא נמי פרכינן בפ' כל שעה [פסחים ל' ע"ב] ובפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ג ע"ב] וכי תימא חמץ דאורייתא משום הכי מאני דקוניא כולהו אסירי אבל יין נסך כולהו שרי משום דרבנן אמאי שרו כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון ולמ"ד דערובי תחומין דרבנן אין לו עיקר מן התורה חשיב ליה כדאיתא בבכל מערבין הל' דספק עירוב [ל"ה ע"א] דרמינן התם דר' מאיר אדר' מאיר ודר' יוסי על ר' יוסי ומסיק לגבי ספק טמאה דמדבריהן כגון אוכל אוכלין טמאין וכיוצא בהן וטבל ספק אם כהוגן טבל כגון בארבעים סאה או לא לר' [מאיר] אין צריך לטבול ולענין ספק עירוב לחומרא והרי הוא חמר גמל, ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא להכי מחמרינן ותו רמינן דר' יוסי אדר' יוסי ספק עירוב אמר ספק עירוב כשר ולגבי טבילה בטומאה קלה ספק טבל ספק לא טבל מחמיר ומשני אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה ופירש"י [שם ל"ו ע"א] דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בספק טבילה טומאה דאורייתא אבל תחומין דרבנן ופרכינן שבת נמי יש לה עיקר מן התורה קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן ולתחומין אין עיקר ואפילו הכי בטבל טבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב אין מערבין.
ותו מסקינן התם דהא דאמר ר' (יוסי) [דוסתאי] בר' ינאי משום ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים משום דקסבר תחומין דרבנן דאי מדאורייתא מדידה יפה בעיין כדבעיין בערי מקלט ובעגלה ערופה כדמסיק התם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה ולא אמרינן דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון דהא סמכו חכמים עירובי תחומין מקום ממקום וגבול מחוץ וכת' ומדותם מחוץ לעיר ואמאי לא תקינו מדידה זו כמידת ערי מקלט ור' דוסתאי שאמר מש"ר מאיר שמעתי שמקדרין בהרי' ולא בערי מקלט משום דתחומים דאוריית' כדמסקינין אלמא לר' מאיר חילוק בין דאורייתא לרבנן דבדאורייתא מחמרינן טפי מדרבנן. ובפ' הזהב גרס' בגמרא דחמשה חומשין [ב"מ נ"ה ע"ב] דכי היכי דמוסיף חומש על האוכל תרומת מעשר ודאי הכא נמי מוסיף חומש על תרומת מעשר של דמאי דקסבר ר' מאיר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכדמייתי שמואל ראיי' אההיא דר' אליעזר דאמר וכי חכמים עשו חיזוק לדברי' כשל תורה מההיא דהמביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם דא"ר מאיר יוציא והולד ממזר משום דקסבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר וכדמסיק רב המנונא משמיה דעולא מיהו בפדיונו מיקל כדמסיק רב יוסף [שם נ"ו ע"א] וגרס' נמי בהחולץ [יבמות ל"ו ע"ב] איליביה דר' [מאיר] דאמר גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו אם כנס בתוך כ"ד חודש יוציא ולא יחזיר עולמית ואילו גבי כונס את יבמתו (ונמצא בערבין) [ונמצאת מעוברת] אם אין הולד של קיימא ובגמרא תנא מש"ר אליעזר אמרו יוציא בגט ואמר רבה ר' אליעזר ור' מאיר אמרו דבר אחד וא"ל אביי דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא אבל הכי רבנן כרבנן סבירא ליה דיוצא ולכשיגע [זמנו] לכנוס יכנוס וע"כ לא קאמר ר' מאיר התם אלא בדרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא דאורייתא מיפרשי פרשי מינה. ופ' אע"פ [כתובות נ"ו ע"א] נמי גבי הפוחת לבתולה ממאתים מסקינין דקסבר ר' יהודא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה חוץ מן הדמאי אע"ג דמדבריהן הן כיון דספק דבריהן הוא לא בעי חיזוק ואילו לר' מאיר ואפילו לספק דבריהן עשו חיזוק כדאיתא בתרומות מעשר של דמאי, אבל לר' מאיר גבי כתו' לא מתרץ טעמא אלא משום דסבר כתוב' דאוריית' ולא בעי חיזוק ובפ' הנזיקין גבי הל' דהמטמא והמדמע והמנסך [גיטין נ"ג ע"ב] דרמינן דר' מאיר אדר' מאיר מהמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, ומשני דכי קניס ר' מאיר בדרבנן בדאורייתא לא קניס ובדמאי דמדרבנן הוא קניס בכל התורה ועיין התם בכל הני דמייתי שנוטע בשביעית ואוכל תרומה טהורה ישלם חולין טמאין דרבנן קנסו ליה ור' מאיר לא קניס ועיין התם.
גרסי' בפ"ב דתענית [ט"ו ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אמר בין לפניו בין לאחריו אסור דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר ובגמרא [י"ז ע"ב] ימים הכתובים במגילת תענית הן לפניהן ולאחריהן אסור ושבתות וימים טובים הן אסורין ולפניהן ולאחריהן מותרין ומה בין זה לזה הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק והללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק וכה"ג נמי מסקינין בפ' יש מותרות [יבמות פ"ה ע"ב] בשניות מדברי סופרי' דקנסו אותה כתובה ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא קנסו וא"ר מה טעם הללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק והללו דברי סופרים צריכין חיזוק. ועל ההיא דמגילת תענית [י"ח ע"א] פסיק ר' חייא בר אשי אמר רב הל' כר' יוסי דמחמיר משום דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה והכי נמי פסיק רב בכתובות בפ' הכותב [פ"ג ע"ב] הל' כרשב"ג דאמר ירושת הבעל דאורייתא היל' אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירו' ובפירו' פירותיהן אם מתה יורשה משום דהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב פליג עליה ואמר אע"ג דירושת הבעל דרבנן תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וגרסי' נמי בעירובין פ' חלון [ע"ו ע"ב] כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין [אחד] היו בראשו פירות אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו עולין מכאן ואוכלין ובגמרא אין בו ד' מאי אמר רב אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזוז בו אפילו מלא נימה ור' יוחנן אמר אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו מעלין מכאן ואוכלין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרכינן ולית ליה לרב הא דרב דימי והא מתניתין היא ביציאת השבת אדם עומד על האיסקופה ונוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה ופרקינן (בני) [ברשויות] דאוריית' הכי נמי הכא ברשויות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצריך להזכיר ההיא דפ"א דעירובין [ט' ע"א] פלוגתא דאביי ורבא אליביה דר' יוחנן בין לחיים אם מותר או אסור לרבא מותר ולאביי אסור ורבא מייתי מהא דאמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ואביי התם בגבוה ג' אמר אביי מנא אמינא לה(ך) [ד]אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא (אינו מוציא מינו) [אין מצא מין] את מינו וניעור. בזבחים פ' טבול יום [ק' ע"ב] מסקינן דקסבר [רבי] דאנינות לילה אינו מדברי תורה אלא מדברי סופר' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ור' לטעמיה בההיא דיש מותרות שהבאתי דקסבר גבי שניות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
<h2>דף פ.</h2>
גרס' בגיטין פ' האומר התקבל [ס"ד ע"ב] א"ר יהודא א"ר אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים, כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל דא ודא אחת היא ופריש רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, מתיב רב חננא וורדאן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ומסיק האי שפחה היכי דמי אי דאייתאי שתי שערות מאי בעיא גביה אלא דלא אייתאי שתי שערות וקתני זוכה לאחרים ומשני שאני שיתופי מבוי מדרבנן אמר רב חסדא אישתיק וורדאן הוה ליה למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ורב חיננא סבר כי אמרי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא במילתא דאית ליה עיקר מדאורייתא אבל מילתא דלית ליה עיקר מן התורה לא אמרינן. גרסי' בפ' כל שעה הל' אילו ירקות [פסחים ל"ט ע"ב] בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם במרור של מעשר שני בירושלם אליבא דר' עקי' לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דר' יוסי הגלילי דאמר אין אדם יוצא במצה של מעשר שני בירושלם מצה דאורייתא לא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק. פי' דמן התורה אין חייב במעשרות אלא דגן תירוש ויצהר כדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך אבל שאר פירות וירקות לאו דאורייתא נינהו היל' קמיבע' ליה או דילמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אמר רבא מסתברא מצה ומרור. ופירש"י הוקשו יחד וכי היכי דמצה שיש עליה שם מעשר לא נפיק בה מרור נמי לא נפיק ביה. ותימא מאי טעמא מספקא ליה לרמי בר חמא בהא דהא ודאי אית ליה למעשר שני עיקר מן התורה, וכל עניינים שנוהג במעשר שני של דגן תירוש ויצהר בין בהעלאתו בין בפדייתו כך נוהג בשאר פירות של מעשר ומאי קמיבעיא ליה דהא אתרוג תרומתו ומעשר שלו נמי אינו אלא מדרבנן.
וגרסי' במס' סוכה פ' לולב הגזול [ל"ד ע"ב] אתרוג של מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל [כשר] ואמר ר' אסי התם והכא אתרוג של מעשר שני בירושלם לר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו משום דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא ורחמנא אמר ולקחתם לכם משלכם, לימא מילתא דפשיטא ליה לר' אסי מיבעי' ליה לרמי בר חמא ונימא דכי היכי דדחינן התם סייעתיה דר' אסי סבירא ליה לרמי בר חמא דדיחויא הוא, דה"ג אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לר' מאיר פטורה מן החלה מדרבנן חייבת בחלה, מצה של מעשר שני לר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו לרבנן יוצא, אתרוג של מעשר שני לר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו לדברי חכמי' יוצא בו ידי חובתו וכו' עד לימא מסייעא ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר' מאיר וחכמים מחייבים ופרכינן לימא מסייעא ליה בתמיה הא ודאי היינו הא. ופרקינן הכי קאמר ליה כי היכי דפליגי בעיסה הכי נמי פליגי באתרוג והוי סייעת' ומשני שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם אבל הכא האי דכת' לכם לא אימעיט אלא שאול וגזול דכיון דאיתיהיב לאכילה נפיק אפילו לר' מאיר. והשתא קשיא לי טעמא דלכם לא ממעט אלא שאול וגזול הא אם שנה לכם לכם תרי זימני פשיטא דלר' מאיר ממעטינן לאתרוג אע"ג דמדרבנן הוא כי היכי דמעטינן מצה דהיא מדאורייתא הכי נמי (לא) ממעטינן אתרוג. ופשיטא ליה לתנא דאי כתב לכם לכם באתרוג לר' מאיר לא נפיק משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותו רבא מאי טעמא לא אמר מסתברא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון אלא מסתברא מצה ומרור.
ונ"ל דהיינו טעמא דמיבעי' ליה לרמא בר חמא דאע"ג דשאר פירות דלאו דגן תירוש ויצהר מדרבנן וכן ירקות כיון שיש סמך מן הפסוק לפירות ולא לירקות כמי שאין להם עיקר מן התורה. דה"ג בירושלמי בתחילת מס' מעשרות [פ"א ה"א] ובת"כ [בחוקותי כ"ז] עשר תעשר [כלל] את כל תבואת זרעך פרט, וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קטניות מניין ת"ל וכל מעשר הארץ וגו' מזרע הארץ לרבות שום וגרגר או יכול שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כרשין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע פרי הארץ לרבות כל פירות הארץ. יכול שאני מרבה חרובי שטה וצלמונה וחרובי גירודה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מניין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם. ויש לתמוה אטו כל הני לאו מדבריהן נינהו, אלא בעל כרחינו כל אלו כיון שמצאו סמך מן הכתוב דהא כתיב וכל מזרע הארץ ומפרי העץ וירק לא כתב הכא ש"מ דירק אין לו עיקר מן התורה אלא מדבריהן. ואע"ג דגרס' בת"כ מניין לרבות הירקות למעשרות ת"ל כל מעשר הארץ. דרשה זו אינה מחוורת כמו זרעים ופירות דהא דרשי לעיל לרבות קטניות וקטניות מדרבנן וירקות לא רצו חכמים לפטור מן המעשרות וסמך קטן עשו לחייב' אוכל מעשר דומיא דעירובי(ן) תחומין דרבנן ילפינן דפליגי עליה דר"ע ואמרי תחומי דרבנן אסמכינהו אקרא דאל יצא איש ממקומו וכדמפרש רב חיסדא [ערובין נ"א ע"א] למדנו מקום ממקום דאילו לר' עקיבא דאומר תרוויהו דאורייתא יליף לה במס' סוטה פ' כשם שהמים בודקים [ל' ע"ב], פסוק אחד אומר מקיר העיר וחוצה וכת' אחד אומר ומדתם מחוץ לעיר אלפים באמה כאן לתחומי כאן למגרש היל' מקילינן אנו לרבנן בעירובי תחומין בספיקו, ובכמה עניינין. ולעניין זכיה נמי י"ל דבכל עניינין שמזכה בעירובי חצירות מזכה נמי בעירובי תחומין ואפילו על ידי שפחתו העבריות כדמסיק רב נחמן דאמר נקטינין אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות צריך [לזכות] ולא קמפליג בזכייתן בין קטן לגדול והא דלא מותיב מעירובי תחומין משום דבהדיא קתני בשיתוף מבוי זכה ע"י קטן.
גרס' בסדר יומא (פ' בראשונה) בגמרא אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול [פרק אמר להם הממונה, יומא ל' ע"א], תניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור ותנן נמי לשכת מצורעים ששם מצורע' טובלין וא"ל אביי לרב יוסף חוצץ או אינו חוצץ א"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ותימא מאי קא מיבע' ליה לאביי והא טבילה דמצורע ושאר כל אדם טהור שנכנס לעזרה או משום סרך טבילה או משום דדייש בטומא' ואמאי מספקא ליה לאביי מי גרעה הא טבילה מנטילת ידים, דגרסי' בפ' כל הבשר [חולין ק"ו ע"א] אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין אין נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה ומסקינין מאי מצוה ואמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים אלמא לאביי אין סמך כלל לנטילת ידים לחולין מן התורה ותניא התם בכל הבשר [ק"ו ע"ב] כל דבר שהוא חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין ואמאי לא פשיט טבילה דהכא מנטילת ידים דחולין דהא בנטילת ידים לקדשים שלמה [שבת י"ד ע"ב] תיקן לתרומה (ו)תלמידי שמאי והלל גזור אבל לחולין אינו אלא סרך אפילו הכי חוצץ וכ"ש הא דמשום גזירה חדא מחוץ. ועוד קשה לי דגרס' במס' סוכה [כ"ט ע"ב] לולב הגזול והיבש פסול ובגמרא פסיק לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא אלא גזול בשלמא י"ט ראשון ולקחתם לכם אמר רחמנא ולאו דידיה הוא אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ופליגי דר' יצחק בר נחמיני דא"ר יצחק בר נחמיני אמר שמואל לא שנו אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול.
ותימא אמאי לא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וגרסי' נמי בירושלמי דלולב הגזול [פ"ג ה"ו] אהא עלתה חזזית וכו' ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא בי"ט ראשון ור' חנינא [סוכה ל"ו ע"ב] נמי דמטבל ביה ונפיק ופרכינן ולר' חנינא קשה מתניתין דקאמר ניקב ונסדק פסול ומשני כאן בי"ט ראשון כאן בי"ט שני. גרס' בפ' כל שעה [פסחים ל"ה ע"א] יוצאין ידי מצה ומרור בדמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו אבל לא בטבל, ובגמרא אבל לא בטבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב אע"ג דמדאורייתא נפיק כיון דמדרבנן הוא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ואין לפרש הא דאמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דוקא בדבר שעיקרה מן התורה כגון מצה לילה הראשון וכן מרור בזמן שבית המקדש קיים דהתם הוא דאמרי רבנן דאף דבר שהוא מדבריהן יפסול אבל יום שני דסוכות שהוא מדבריהם אפילו פסול דאורייתא אין פוסל כגון באתרוג דהא ליתא דהא טבילה דמצורע כולה מדרבנן היא וכן נטילת ידים וכן שיתופי מבואות ותנן נמי בעירובין פ' בכל מערבין [ל"ה ע"א] מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו אבל לא בטבל ובגמרא בטבל טבול מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב וקאי בין אעירובי תחומין בין אעירובי חצירות משום כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא הוא, ובמאני דקוניא נמי פרכינן בפ' כל שעה [פסחים ל' ע"ב] ובפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ג ע"ב] וכי תימא חמץ דאורייתא משום הכי מאני דקוניא כולהו אסירי אבל יין נסך כולהו שרי משום דרבנן אמאי שרו כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון ולמ"ד דערובי תחומין דרבנן אין לו עיקר מן התורה חשיב ליה כדאיתא בבכל מערבין הל' דספק עירוב [ערובין ל"ה ע"א] דרמינן התם דר' מאיר אדר' מאיר ודר' יוסי על ר' יוסי ומסיק לגבי ספק טמאה דמדבריהן כגון אוכל אוכלין טמאין וכיוצא בהן וטבל ספק אם כהוגן טבל כגון בארבעים סאה או לא לר' [מאיר] אין צריך לטבול ולענין ספק עירוב לחומרא והרי הוא חמר גמל, ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא להכי מחמרינן ותו רמינן דר' יוסי אדר' יוסי ספק עירוב אמר ספק עירוב כשר ולגבי טבילה בטומאה קלה ספק טבל ספק לא טבל מחמיר ומשני אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה ופירש"י [שם ל"ו ע"א] דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי התורה ויש להחמיר בספק טבילתה ואף בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בספק טבילה טומאה דאורייתא אבל תחומין דרבנן ופרכינן שבת נמי יש לה עיקר מן התורה קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן ולתחומין אין עיקר ואפילו הכי בטבל טבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב אין מערבין.
ותו מסקינן התם דהא דאמר ר' (יוסי) [דוסתאי] בר' ינאי משום ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים משום דקסבר תחומין דרבנן דאי מדאורייתא מדידה יפה בעיין כדבעיין בערי מקלט ובעגלה ערופה כדמסיק התם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה ולא אמרינן דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון דהא סמכו חכמים עירובי תחומין מקום ממקום וגבול מחוץ וכת' ומדותם מחוץ לעיר ואמאי לא תקינו מדידה זו כמידת ערי מקלט ור' דוסתאי שאמר מש"ר מאיר שמעתי שמקדרין בהרי' ולא בערי מקלט משום דתחומים דאוריית' כדמסקינין אלמא לר' מאיר חילוק בין דאורייתא לרבנן דבדאורייתא מחמרינן טפי מדרבנן. ובפ' הזהב גרס' בגמרא דחמשה חומשין [ב"מ נ"ה ע"ב] דכי היכי דמוסיף חומש על האוכל תרומת מעשר ודאי הכא נמי מוסיף חומש על תרומת מעשר של דמאי דקסבר ר' מאיר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכדמייתי שמואל ראיי' אההיא דר' אליעזר דאמר וכי חכמים עשו חיזוק לדברי' כשל תורה מההיא דהמביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם דא"ר מאיר יוציא והולד ממזר משום דקסבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר וכדמסיק רב המנונא משמיה דעולא מיהו בפדיונו מיקל כדמסיק רב יוסף [שם נ"ו ע"א] וגרס' נמי בהחולץ [יבמות ל"ו ע"ב] איליביה דר' [מאיר] דאמר גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו אם כנס בתוך כ"ד חודש יוציא ולא יחזיר עולמית ואילו גבי כונס את יבמתו (ונמצא בערבין) [ונמצאת מעוברת] אם אין הולד של קיימא ובגמרא תנא מש"ר אליעזר אמרו יוציא בגט ואמר רבה ר' אליעזר ור' מאיר אמרו דבר אחד וא"ל אביי דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא אבל הכי רבנן כרבנן סבירא ליה דיוצא ולכשיגע [זמנו] לכנוס יכנוס וע"כ לא קאמר ר' מאיר התם אלא בדרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא דאורייתא מיפרשי פרשי מינה. ופ' אע"פ [כתובות נ"ו ע"א] נמי גבי הפוחת לבתולה ממאתים מסקינין דקסבר ר' יהודא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה חוץ מן הדמאי אע"ג דמדבריהן הן כיון דספק דבריהן הוא לא בעי חיזוק ואילו לר' מאיר ואפילו לספק דבריהן עשו חיזוק כדאיתא בתרומות מעשר של דמאי, אבל לר' מאיר גבי כתו' לא מתרץ טעמא אלא משום דסבר כתוב' דאוריית' ולא בעי חיזוק ובפ' הנזיקין גבי הל' דהמטמא והמדמע והמנסך [גיטין נ"ג ע"ב] דרמינן דר' מאיר אדר' מאיר מהמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, ומשני דכי קניס ר' מאיר בדרבנן בדאורייתא לא קניס ובדמאי דמדרבנן הוא קניס בכל התורה ועיין התם בכל הני דמייתי שנוטע בשביעית ואוכל תרומה טהורה ישלם חולין טמאין דרבנן קנסו ליה ור' מאיר לא קניס ועיין התם.
גרסי' בפ"ב דתענית [ט"ו ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אמר בין לפניו בין לאחריו אסור דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר ובגמרא [י"ז ע"ב] ימים הכתובים במגילת תענית הן לפניהן ולאחריהן אסור ושבתות וימים טובים הן אסורין ולפניהן ולאחריהן מותרין ומה בין זה לזה הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק והללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק וכה"ג נמי מסקינין בפ' יש מותרות [יבמות פ"ה ע"ב] בשניות מדברי סופרי' דקנסו אותה כתובה ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא קנסו וא"ר מה טעם הללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק והללו דברי סופרים צריכין חיזוק. ועל ההיא דמגילת תענית [י"ח ע"א] פסיק ר' חייא בר אשי אמר רב הל' כר' יוסי דמחמיר משום דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה והכי נמי פסיק רב בכתובות בפ' הכותב [פ"ג ע"ב] הל' כרשב"ג דאמר ירושת הבעל דאורייתא היל' אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירו' ובפירו' פירותיהן אם מתה יורשה משום דהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב פליג עליה ואמר אע"ג דירושת הבעל דרבנן תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וגרסי' נמי בעירובין פ' חלון [ע"ו ע"ב] כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין [אחד] היו בראשו פירות אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו עולין מכאן ואוכלין ובגמרא אין בו ד' מאי אמר רב אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזוז בו אפילו מלא נימה ור' יוחנן אמר אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו מעלין מכאן ואוכלין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרכינן ולית ליה לרב הא דרב דימי והא מתניתין היא ביציאת השבת אדם עומד על האיסקופה ונוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה ופרקינן (בני) [ברשויות] דאוריית' הכי נמי הכא ברשויות דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצריך להזכיר ההיא דפ"א דעירובין [ט' ע"א] פלוגתא דאביי ורבא אליביה דר' יוחנן בין לחיים אם מותר או אסור לרבא מותר ולאביי אסור ורבא מייתי מהא דאמר ר' יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ואביי התם בגבוה ג' אמר אביי מנא אמינא להך אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא (אינו מוציא מינו) [אין מצא מין] את מינו וניעור. בזבחים פ' טבול יום [ק' ע"ב] מסקינן דקסבר [רבי] דאנינות לילה אינו מדברי תורה אלא מדברי סופר' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ור' לטעמיה בההיא דיש מותרות שהבאתי דקסבר גבי שניות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
